What next with Anat Kamm


We just posted the story of the extraordinary Shin Bet statement on the case. For Hebrew speakers, the statement is here. (No English Web site yet — when does the Shin Bet start tweeting?)

Some interesting nuggets:

* The second graf of the Shin Bet statement reads, with the bold as it appears in the original:

In light of the suspicion of the leaking of classified information, and on the request of the military Chief of Staff with the approval of the Attorney General, the Internal Security Service, the Israeli police and the IDF opened an investigation. The investigation’s goal was the return of the classified documents and identifying the source removing them from the IDF without permission or authority, in order to prevent the leaks of classified information and their arrival in the hands of unauthorized actors.

There’s lots of ways to read that paragraph. Here’s one: The chief of staff wanted this investigation. Other government actors took it up because of the egregiousness of the leak and how such leaks — in general — may be harmful.

In other words, please tweak apart the reason the investigation was launched from the reasons it was sustained.


The documents that raised the suspicions incriminated two senior staff in ignoring Supreme Court rulings: Gen. Yair Naveh, the central commander; and Lt. Gen. Gabi Ashkenazi, the chief of staff.

Who, incidentally, requested the investigation.

We can’t know what’s in all 2,000 documents, but consider this: In the two 2007 documents cited by Uri Blau’s original story in Ha’aretz, Ashkenazi appears to have committed the clearer violation. Naveh ordered open fire procedures upon sight of three Palestinian Islaimic Jihad leaders, without first determining whether they posed a lethal danger. In his response to Ha’aretz at the time, he said that Ziad Malaisha, who was killed a few months after the documents were first filed, was a "ticking bomb." Naveh might make a plausible case that he had intelligence showing that Malaisha posed a lethal danger to troops 24/7.

Ashkenazi’s alleged violation is of a different stripe: The Supreme Court had banned such missions if there was a risk of killing a single innocent. Ashkenazi, according to minutes of a meeting, upped that to two innocents. I.e., one innocent, you can kill.

If this is true — Ashkenazi may yet claim the document is a fake or not an accurate record of his orders — it is weird.

Not just weird, but imperious. He’s not simply spinning the law, he’s not even ignoring it — he’s changing it.

(I’m not addressing the morality of his argument here, or even its adherence to proportionality doctrine in international law; I’m simply pointing out his alleged treatment of Israeli law.)

This kind of arrogance — if Ashkenazi gave the order — doesn’t just pop out on a bad hair day. If you’re the kind of guy who thinks you can change one Supreme Court ruling, you probably think you can change them all. What if similar "tweaks" permeated the other documents?

The Shin Bet has published a lengthy statement explaining why it perceived Kamm’s alleged leaks as a serious crime. Believe me, this is not typical of Israel’s most secretive service.

If Ashkenazi’s request was a major case of CYA-itis, the whole operation could end up looking corrupt.

The Shin Bet statement appears to me to be an attempt to control a story before it explodes.

* Why won’t Ha’aretz straight out deny that Blau has additional documents? The full Hebrew statement is below the jump, but here are the salient quotes from my story:

The newspaper’s statement does not specifically address whether Blau holds additional documents; it describes the papers returned by Blau in September as "documents he had used to prepare his articles." It also said the original deal was aimed at "preserving the newspaper’s sources of information and the freedom of a reporter to act without harming the nation’s security."

Did Ha’aretz and Blau understand the deal to include only those documents that the Shin Bet knew about? Is it arguing that returning all the documents would have compromised Blau’s source, which the Shin Bet had agreed not to do?

* Kamm had allegedly offered the documents to another reporter. The deal never happened. Who? Why?


הודעת עיתון "הארץ"כתב "הארץ" אורי בלאו חשף בשנתיים האחרונות שורה של פרשיות הנוגעות להתנהלות צה"ל וזרועות הביטחון בשטחים, ובהן כתבת תחקיר שחשפה בנובמבר 2008 סיכומי דיונים בהשתתפות הרמטכ"ל אשכנזי, אלוף הפיקוד דאז נווה וראשי השב"כ אשר חולקו בהם לכאורה הוראות לביצוע פעולות שאסורות על פי הוראת בג"צ.

כל הכתבות אשר פורסמו ב"הארץ" נשלחו לצנזורה הצבאית וקיבלו את אישורה המלא.

בספטמבר 2009 זומן כתב "הארץ" אורי בלאו למשרדי השב"כ ונדרש למסור את המסמכים ששימשו אותו בהכנת הכתבות. מרגע זה, ניהל עו"ד מיבי מוזר מטעם עיתון "הארץ" דיאלוג עם היועץ המשפטי של השב"כ בדבר החזרת המסמכים,  דיאלוג אשר נועד לשמור על מקורות המידע של העיתון ועל חופש הפעולה של הכתב מבלי לפגוע בביטחון המדינה. דיונים אלה הובילו ב-15 בספטמבר 2009 לחתימת הסכם בין השב"כ לבין עיתון הארץ, הסכם שבמסגרתו העביר אורי בלאו לשב"כ עשרות מסמכים מסווגים שהיו ברשותו, ומנגד התחייב השב"כ לא לחקור את הכתב על מקורותיו העיתונאיים, לא לחקור את הכתב כחשוד ולא להשתמש במסמכים כראיה בהליך משפטי כנגד החשוד בהדלפה.

לאחר שמולאו כל התנאים בהסכם ונמסרו המסמכים, ביקש השב"כ לפנים משורת הדין לקבל לידיו גם את המחשב האישי של אורי בלאו. מערכת הארץ נענתה לבקשה, והמחשב הושמד עם מסירתו מול עיני הכתב.

כעבור זמן קצר עצר השב"כ את ענת קם, לשעבר חיילת בלשכת אלוף פיקוד מרכז, בחשד שהיא המקור של אורי בלאו. בינואר 2010 הודיע השב"כ לעו"ד מוזר שמרשו, אורי בלאו, מבוקש לחקירה. עו"ד מוזר השיב שדרישה זו סותרת את תנאי ההסכם ושהוא מייעץ לאורי בלאו לא
להיענות לה. מרגע זה, סרב השב"כ לעמוד בתנאי ההסכם אשר עליו חתם ודחה ניסיונות של עו"ד מוזר לגבש הסכם נוסף אשר יבטיח את חקירתו של אורי בלאו מבלי שיופרו שוב תנאי ההסכם.

"הארץ" מצטער על התפנית הפתאומית בעמדת השב"כ ועל תוצאותיה, שמשמעותן הפעלת לחץ כבד ואיומים על עיתונאי הממלא את שליחותו. "הארץ"

Recommended from JTA